פסק-דין בתיק ת"א 24594-12-09

1.         בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע (יליד 6.11.62), כתוצאה מתאונת הליכה שאירעה לו ביום 27.4.09, ברחוב הגיבורים בחיפה.

2.         התובע חצה את רחוב הגיבורים, במעבר חצייה מוסדר, לכיוון המדרכה שנמצאת בסמוך לסניף דואר. מספר מטרים בסמוך למעבר החצייה, במרכז המדרכה, הייתה גומחה שהוכנה על ידי העירייה לצורך נטיעת עץ. הגומחה הוקפה באבני שפה. לאחר שהתובע המשיך בהליכתו על המדרכה, הוא לא שם לב לגומחה, הניח את כף רגלו הימנית בתוך הגומחה באופן חלקי (החלק הקדמי של כף הרגל הייתה בתוך הגומחה, והחלק האחורי של כף הרגל הייתה על אבן השפה). ברך ימין של התובע התכופפה בפתאומיות, בצורה לא מבוקרת והתובע הרגיש שהוא מאבד את שיווי המשקל. כדי לבלום עצמו הוא שלח את ידו השמאלית קדימה והיא פגעה בקרקע בתוך הגומחה. בתוך הגומחה נמצא מוט ברזל קטן, שבלט מעט מעל פני הקרקע. ידו השמאלית של התובע נפגעה ממוט הברזל. לאירוע זה יקרא להלן: "התאונה".

3.         בעל מכולת סמוכה, שהכיר את התובע ואשתו כלקוחותיו, ראה את התאונה. הוא הושיט לו סיוע ראשוני והזעיק את אשת התובע למקום. התובע התפנה לקופ"ח בעזרת אשתו, ומשם הם נשלחו לביה"ח בני ציון בחיפה. בביה"ח נמצא כי התובע סובל מחתך קרוע בצד כפי של בסיס אזור טנארי והוא אושפז בביה"ח. ביום 28.4.09 בוצע ניתוח לסגירת הפצע, הטרייתו ותפירתו. לאחר מכן התפרים הוצאו והוא המשיך בסדרת טיפולים במכון לריפוי בעיסוק בביה"ח בני ציון. התובע אושפז למשך 3 ימים לצורך הטיפול.

4.         התובע צירף לכתב התביעה חוו"ד של מומחה מטעמו, הד"ר האשם אבו אחמד, מיום 1.2.09, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר חיווה דעתו כי נותרה לו נכות בגובה 10% בכף היד. בתגובה לכך, הנתבעת הגישה חוו"ד של מומחה מטעמה, פרופ' שטהל מיום 9.12.10, בה חיווה דעתו כי נותרה לתובע נכות בגובה 5%. לאור הפערים בחוות דעת הצדדים, ביהמ"ש מינה כמומחה מטעמו את ד"ר גנאיים מאג'ד, אשר נתן חוו"ד מיום 31.5.11, להלן: "המומחה". המומחה חיווה דעתו כי התובע לא סובל מכל הגבלה בתנועות כף היד, כי הוא מוצא שמדובר בכף יד "שעובדת", איננה רגישה ואיננה מזיעה. עם זאת המומחה חיווה דעתו, שיש ירידה בתחושה מסוימת בכף היד והוא הסכים עם ממצא של פרופ' שטהל באשר לתנועת האצבעות ולתחושה הירודה. לפיכך חיווה דעתו שלתובע נוצרה נכות יציבה בגובה 5%, בגין שיתוק חלקי בצורה קלה מאוד של העצב המדיאני.

טענות התובע

5.         העירייה התרשלה כלפיו בכך שלא מנעה מפגע במדרכה הציבורית להולכי הרגל, בגינה נגרמה התאונה. העירייה הותירה גומחה לא מגודרת, לא מסומנת, לא משולטת, שמהווה מפגע להולכי הרגל. זאת מאחר והולך רגל עשוי להתקל בגומחה בדרכו ולהיפגע, כדוגמת הפגיעה נשוא התביעה. לפיכך, על העירייה לפצותו על נזקיו.

6.         על העירייה לפצותו בגין כאב וסבל, בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, בגין עזרה צד ג' ובגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, עקב התאונה.

טענות הנתבעת

7.         הגומחה איננה מהווה מפגע. מדובר בגומחה מסודרת, בולטת לעין, מוקפת באבני שפה, שאיננה מסוכנת. התובע, נפגע בעת הליכתו כתוצאה מסיכון רגיל של משתמש במדרכה ציבורית, ללא כל רשלנות מצידה, במחדל או במעשה. העירייה לא הייתה צריכה לצפות שאדם לא יראה את הגומחה, יכניס לתוכה את רגלו בחוסר תשומת לב ו/או בחוסר זהירות וייפגע.

8.         העירייה הכחישה את רכיבי הנזק להם טען התובע.

דיון

9.         שמעתי עדות מפורטת של התובע באשר לנסיבות התאונה. כמו כן, שמעתי עדות שני עדי ראייה לתאונה ואת עדות אשתו של התובע, שהגיעה למקום זמן קצר לאחר מכן. כמו כן, עיינתי בתמונות מקום התאונה שהוגשו לביהמ"ש, במסמכים רפואיים רבים שהוגשו, בתמליל קלטת שיחה בין חוקר מטעם הנתבעת לתובע וכן בראיות נוספות שהגישו הצדדים.

10.       התאונה אירעה בסביבות השעה 10:00, בתנאי תאורה טובים, בתנאי מזג אוויר טובים. התובע נפגע מכך שלא שם לב להימצאותה של גומחה שהוכנה לצורך שתילת עץ באמצע המדרכה, בה הלך. התובע לא ידע להסביר מדוע לא ראה את הגומחה מלבד לעובדה שלא שם לב אליה. מדובר בגומחה הנמצאת בקרבת ביתו של התובע, במקום שהוא מכיר היטב ובקרבת עסקים אותם הוא פוקד כלקוח.

11.       הגומחה סומנה היטב על ידי העירייה באמצעות אבני שפה, שהבדילו אותה הן צורנית והן בצבע משאר המדרכה (אבני שפה לבנים בעוד המדרכה מכוסה באספלט כהה). הגומחה בולטת לעין, ניתן להבחין בה בקלות רבה ויש מקום רב במדרכה סביבה להולכי הרגל, על מנת שיוכלו לעקוף אותה בקלות.

12.       אינני מוצא שהנתבעת התרשלה באופן כלשהו, בכך שהכינה גומחה לצורך שתילת עץ והותירה אותה במצבה כפי שהייתה עובר לתאונה.  מדובר בפיתוח המרחב הציבורי באופן בולט לעין, באופן מסודר ומבלי שהדבר יוצר מפגע משמעותי להולכי הרגל. מסקנה זאת אף עולה מתמונות שהתובע עצמו הגיש לביהמ"ש. לדוגמת בתמונה התחתונה במוצג ת/2, בה נראים הולכי רגל אקראיים בסביבת הגומחה, כאשר הם מבחינים בה בקלות ועוברים לידה ללא כל קושי.

13.       נראה כי התאונה נגרמה אך ורק בשל העובדה שהתובע לא שם לב לדרכו, ובאופן בלתי צפוי נכנס לתוך הגומחה. מדובר בסיכון רגיל המוטל לפתחו של כל הולך רגל, אשר מוטלת עליו החובה הבסיסית לשים לב לאן מועדות פניו והיכן דורכות רגליו. העירייה לא יכולה ואף לא צריכה לצפות נזק מסוג זה, בו אדם מועד ונופל, אך בשל העובדה שלא שם לדרכו. מדובר בסיכוני החיים הרגילים, שאין להטיל בגינן חבות על גורם כלשהו.

14.       במרכז הגומחה היה מוט ברזל דק ממנו נפגעה כף ידו של התובע. אינני מוצא רשלנות מצד העירייה בעצם הימצאותו של מוט הברזל במקום. זאת מאחר וניכר שמדובר במרכיב בהכנת הגומחה, שבלט מעט במרכז הגומחה, ולא חרג לתחומי המדרכה. לפיכך אין לראות בהמצאות מוט הברזל במקום, כמעיד על רשלנות או יצירת מפגע יוצא דופן להולכי הרגל מצד העירייה.

15.       גם אם הנתבעת גרמה לתאונה באופן כלשהו, יש לייחס לתובע אשם תורם בגובה 100% לקרות התאונה.

16.       המסקנה היא שדין התביעה להידחות.